תולדות הפארק הלאומי

הפארק הלאומי ניטע בט"ו בשבט בשנת תשי"א-1951 בנוכחות ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון, הרמטכ"ל יגאל ידין, ראש העירייה אברהם קריניצי ושורה של שגרירים וקונסולים זרים.
חזון קריניצי: "הפארק יהיה נטוע כ-60 אלף עצים ושיחים... אגם מים שישתרע על שטח של עשרה דונמים מעוטר בצמחי מים ומצויד באפשרות שיוט לילדים ונוער. בגן תשוכן פינת חי... בה יותקן אקווריום גדול... אני רואה במה נרחבת שמעליה תנגן התזמורת העירונית לעתים מזומנות...הפארק מיועד לאזרח והאזרח יהיה בעליו ... עקרון הפיקוח יהיה אחד תמיד: הכניסה אל הגן והגישה אל שימושיו חינם לכל".

תכנונו של הפארק נעשה ב-1950 על ידי משה כבשני, בוגר לימודי גננות במקווה ישראל ומתכננו של גן שאול. נטיעתו של הפארק הלאומי החלה בט"ו בשבט תשי"א 1951 ביוזמתו של ראש עיריית רמת גן  אברהם קריניצי.  הפארק הוקם בשטחים של הכפר הערבי אל-ח'ירייה, שתושביו נסו בזמן מלחמת העצמאות, בעקבות התקפת ההגנה, ולא הורשו לחזור לאדמותיהם מאוחר יותר. האדמות, שהופקעו לפי חוק נכסי נפקדים, סופחו לדרום העיר. חלק מהשטח כלל פרדסים ומטעים נטושים ששולבו בפארק (אך נעקרו כשהוקם הספארי). חלקו הצפון-מערבי של הפארק תוכנן לשימוש אינטנסיבי של קהל המבקרים. בחלק זה נטעו מדשאות רחבות, וחורשות אקליפטוסים, והוקמו שדרות, טיילות, גן שעשועים, מזרקות וקיוסקים. הפארק נפתח לקהל בשנת 1953.

חמשת אלפים תלמידים השתתפו בנטיעת הפארק. ראש הממשלה הרים על נס את פעולתה הברוכה של רמת-גן ושל ראש העירייה אברהם קריניצי. הוא אמר בנאומו: "לפני כמה חדשים הציעה ממשלת ישראל לנטוע שלושה פארקים: בצפון תל אביב, מזרחית ליפו וברמת-גן. זכות גדולה היא לרמת-גן שהיא הראשונה המתחילה במצווה ונוטעת את הפארק הראשון". 
בפארק ניטעו כ-3000 עצי חרוב, 250 עצי זית, 100 עצי תאנה, עצי פקאן, עצי אבוקדו ועוד. כמו כן נקדחה באר המספקת מים גם לדיירי השכונה הסמוכה. בסוף שנת 1957 החלו עובדי הפארק לצקת יסודות למזח באגם. בט"ו בשבט תשי"ח הוזרמו המים הראשונים אל האגם כדי לבחון את יעילותו וכעבור שבוע, בשעה שירדו גשמים עזים, הוצף האגם במי גשמים מגדה אל גדה. 
ב-1955 ניטע בפארק כרם גפנים, ששריגיו צמחו ב-3,000 סוכות. כרם זה אמור היה להיות אחד מגורמי המשיכה העיקריים של הפארק. בשנות החמישים הוקמה גם פינת חי גדולה, בי"ס לרכיבה על סוסים וגן ורדים.

בשנת 1959 נבנה בפארק אגם מלאכותי. תחילה תוכנן אגם קטן לנוי, אך מכיוון שהפך עד מהרה לאטרקציה העיקרית של הפארק, הוא הורחב מדי פעם עד שבתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע לגודלו הנוכחי. לאגם הוכנסו סירות שיט, ונבנו בו איים וגם בית קפה בצורת ספינה, שפעל זמן קצר אך הפך לסימלו של הפארק. הזנת האגם מתבצעת בחורף על ידי מי הגשמים שזורמים באפיק נחל כופר שעובר בפארק, ובקיץ מהזרמה דרך מפל מלאכותי. העפר שהוצא מהאגם נערם לסוללה, ועל בסיסה נבנה אמפיתיאטרון קטן, בו התקיימו מופעי בידור רבים בשנות השישים והשבעים.

בשנת 1963 החלו לקיים מדי שנתיים תערוכת ורדים בינלאומית על בסיס גן הוורדים. עם הזמן הוקמו גם מבנים ששימשו את התערוכות. תערוכת הוורדים האחרונה התקיימה בשנת 1974. בשנת 1969 נקבר בפארק ראש עיריית רמת גן ויוזם הפארק , אברהם קריניצי.

בראשית שנות ה-70 התברר כי כרם הגפנים ושטחי הפרדסים אינם משיגים את יעדיהם ואינם מעניינים את קהל המבקרים. בהמשך הוחלט לעקור אותם ולבנות פארק זואולוגי בכל השטח הלא מפותח של הפארק. סביב השטח (אליו הועברה גם פינת החי) נבנתה חומה, ובפסח 1974 נפתח הספארי לקהל.

ב-1983 נחנך בדרום הפארק אצטדיון כדורגל, אצטדיון וינטר, ששימש כמגרשן של קבוצות כדורגל עירוניות.

בשנות ה-50 וה-60 הפארק הלאומי היה הפארק העירוני היחידי בישראל, ולכן משך קהל מבקרים רב, והיה לשם דבר בארץ. באותם ימים נהוג היה לשתול עץ בפארק לכבודו של כל ילד שנולד ברמת גן. בשנות ה-70, עם פיתוח שטחים רחבים בפארק הירקון, נטיעת פארקים עירוניים אחרים, והעלייה בשימוש ברכב פרטי (שאפשרה בילוי בשמורות טבע וביערות מחוץ לערים), הפארק איבד מכוח המשיכה שלו, והחל לתפקד יותר כפארק עירוני.

בשנות ה-70 וה-80 סבל הפארק מהזנחה, אך בשנות ה-90 זכה לעדנה מחודשת. הוא עבר שיפוצים נרחבים. גן הוורדים הישן הוחלף בגן מטופח בסגנון גינון צרפתי. בבניין ששימש את תערוכות הוורדים נפתח מוזיאון האדם והחי לידו ישנה תערוכה של מגוון סוגי הקקטוסים הקיימים בעולם שהקמתה התאפשרה על ידי תרומתם של בני משפחת זנד לזכר יקירם דוד (דוליו) זנד. נפתחו בפארק בתי קפה, הופעלה רכבת מבקרים, חודש גן השעשועים, והוקמו מתקנים לפעילויות כושר גופני. הפארק הפך לאתר פופולרי לקבוצות צועדים מתושבי האזור.

בין השנים 2005‏-2007 עבר הפארק שיפוצים נוספים. הסירות הוצאו מהאגם, נבנו שתי מזרקות חדשות המוארות בלילה בצבעים שונים. בשנת 2008, הפארק והאגם עברו שיפוץ יסודי.

באגם ניתן לראות עופות מים רבים, בהם מיני ברווזים שונים (כגון ברכיה) חלקם מקומיים אך רבים מהם חונים בו בעת עונות הנדידה למנוחה ואף לגידול צאצאים.

 

הפארק ממשיך להתפתח לאורך השנים ועיריית רמת-גן, המפעילה אותו, דבקה בערך של פתיחות לכל אדם המגיע אליו.